שטוקהולם, 1975. קומונת 'כולם ביחד' חוגגת את מות הרודן הספרדי פרנקו כאשר אחותו של אחד החברים מתקשרת ומבשרת כי מאסה בבעלה הכלומניק: היא ושני ילדיה זקוקים למקלט זמני. בקומונה המבולגנת חיים בחורים ובחורות עם שיער ארוך המדברים/ות על פוליטיקה ועל סקס חופשי, מגדלים/ות ירקות ושותים/ות הרבה יין אדום – החומרים שעל בסיסים מתאפשרת פתיחות מינית ומחשבתית שתתפתח בהקדם. אחרי ההצלחה של "פאקינג אמל" יצר לוקאס מודיסון את הקומדיה שלפנינו, וגם כאן מרכיבי היסוד הם הבנת אדם, תערובת מאוזנת של כאב עם הומור, פאתוס עם ניחוחות סאטיריים, עיצוב מדוייק וחם, שחקנים מוצלחים ועוד. נכון שחיבוטי הנפש של העידן התמים ההוא נראים נלעגים מפרספקטיבה בת זמננו, נכון שהזכרים הם חבורה די טמבלית, אבל הרוח המפוייסת של הסיום מעניקה לצופה תחושת זיכוך הכרחית, שמוציאה את כולנו עם חיוך מהאולם.