פגישות אהבה

איש עם מצלמת קולנוע ומיקרופון שואל אנשים על יחסם למין. מה שיכול היה להיות כתבת טלוויזיה מעניינת במקרה הטוב, הופך בידיו האמונות של פאזוליני לשיר אהבה נוסף לבני האדם בכלל ולאיטלקים בפרט. השנה 1964 ופאזוליני בוחר בטכניקת ה"סינמה וריטה" הפופולארית באותה עת כמכשיר לבדיקת נושאים כבגידה, המשפחה הגרעינית, טאבו, מאצ'ואיזם ושוביניזם, אובייקטיביזציה של האישה, הומוסקסואליות ועוד. הוא מסתובב בכל רחבי איטליה ושואל גברים ונשים בכל הגילאים שאלות שלרבים מהם הן מביכות, דוחות ואף נגועות בחילול השם. אך הגישה שלו למרואייניו היא ישירה, מלאת רוך ותום ועניין אמיתי בזולת. והאנשים, שיכלו גם להיות שחקנים בסרטיו העלילתיים, משתפים עימו פעולה בעוד המצלמה של טונינו די קולי בוראת כרגיל פורטרטים מופלאים בנופים המזוהים כל כך עם הקולנוע שלו. תוצאות המחקר אמנם עגומות ומעידות שהנס הכלכלי של איטליה אחרי המלחמה לא ייצר נס תרבותי או אינטלקטואלי והבורות והרתיעה מהמין נשארו בעינם, אך אהבת האדם העמוקה של פאזוליני מותירה אותנו בסוף הסרט עם רגשות של פליאה על המורכבות האנושית והכרת תודה לאחד מגדולי משורריה.