איידהו שלי

בתוך הקולנוע של גאס ואן סנט, בתוך הקולנוע האמריקאי של העשורים האחרונים – שמור מקום של כבוד ל"איידהו שלי". לא רק בגלל המיתולוגיה של ריבר פניקס, שהלך לעולמו כעבור שנתיים וזה הסרט הזכור ביותר שלו, אלא בעיקר בגלל היות סמל לרגע היסטורי כשהשוליים הקולנועיים והחברתיים, כלומר הלהטב"ים, הפכו למקובלים. העלילה עוקבת אחר היחסים בין מייק, הומלס חולמני שמתפרס מזנות, וסקוט, בן עשירים מתוחכם ובטוח-בעצמו, שירד לרחובות כאקט של מרדנות נגד אביו. שני ההפכים הללו מתיידדים ומחליטים לראות עולם. ב"איידהו שלי", המשיך ואן סאנט את הקולנוע הנועז והניסיוני שלו, וכמו בחלקים מן הפילומגרפיה, לצד הליריות, לצד השילוב בין קושי לרוך, בולט היסוד האנושי שהפך את הסרט ללהיט מפתיע בתחילת שנות התשעים.