טיונינג (כיוון, התכווננות)

בתחנת הרכבת ההומה סבידור מרכז, במעבר בין הגשר שמעל הרציפים למבנה התחנה, מוצב פסנתר כנף שחור, העומד לרשות כל מי שמעוניין לנגן עליו. כשהוא משקיף על תנועת הנוסעים אל הרציפים ומהם, ועל הכניסה והיציאה מהתחנה, דומה שהפסנתר שומע ורואה הכל מנקודת מבטו. דווקא במקום הדחוס והלא צפוי הזה, בו דומה שהשאיפה העיקרית היא לעבור מהר וביעילות בדרך אל היעד, מונח כלי שמאפשר למשתמשים בו לעצור לרגע את הזמן, לגלות תחושות ועולמות שחבויים בהם, לחוות ולהתמסר לעכשיו. כמה מאלו שבוחרים לשבת ולנגן מצליחים להתנתק מהרעש החיצוני, לשקף באופן שונה ומאתגר את המציאות בה אנו חיים ומאפשרים לנו להתבונן לתוך עצמנו? 

סרט מקסים על הפסיפס הארץ ישראלי - שמוליק דובדבני, ynet