1984. בילי אליוט הוא נער בן 11 המתגורר עם סבתו הסנילית, אחיו הגדול ואביו האלמן בעיירת כורים. האב והאח לוקחים חלק פעיל בשביתה הגדולה (זו שמוגרה ביד ברזל בידי תאצ'ר) ואינם מקדישים זמן לנער הרגיש אותו הם שולחים ללמוד אגרוף. רוצה הגורל ובאותו אולם מתקיים גם חוג בלט, ומראה הבנות בטוטו וצעדיהן הקלילים מושך את בילי הצעיר יותר מכל סנוקרת. וכך, בחשאי, הוא מצטרף דווקא ללימודי המחול. כאשר מתגלה האמת לאביו, פורץ ויכוח בין האב לבין גברת וילקינסון, המורה לבלט, שרואה בבילי בן חסותה ומייעדת לו עתיד מזהיר... כמו תמיד בדרמות בריטיות, הדמויות הרבה יותר מורכבות ממה שתקציר זריז יכול לתפוס, תוצאה של מסורת משחק משובחת שבאה גם כאן לידי ביטוי. 'בילי אליוט' הוא דרמה אישית על רצונו של נער צעיר לבנות לעצמו עולם משלו, אך הוא גם אלגוריה למאבק הבין-מעמדי בבריטניה, והמיקום ההיסטורי-פוליטי הזה מעניק לסרט נפח נוסף. הביקורת הבריטית המשבחת השוותה את 'בילי אליוט' ל'קס' - לא רק מבחינת המילייה, או השימוש הנבון שנעשה בנופיה של העיירה האנגלית והאופן שבו היא סוגרת על תושביה - אלא בעיקר מבחינת האפקט הרגשי העצום, אשר במקרה שלפנינו סייע להפוך את הסרט לאחד משוברי הקופות המפתיעים של 2001.