האושר

אושרם של האחרים – זהו נושא סירטה הארוך השלישי של וארדה. לכאורה נדוש ואפילו משעמם. הבמאית עושה שימוש בזוית נרטיבית מרתקת, צילום אימפרסיוניסטי ומוסיקה של מוצארט על מנת להפוך את “האושר” ליצירת מופת קטנה. הסצנה הראשונה בסרט היא גם האחרונה: פיקניק משפחתי על הדשא – וההבדל היחיד הוא החלפת דמות האישה בפילגש. סרטה הראשון בצבע של וארדה הוא אגרוף מדוד לבטן, שבודק את יחסי הכוחות בין המינים בלי סנטימנטים. “מאתגר את העין והמחשבה” (ניו יורק טיימס).