פרנק זאפה לא היה רק גאון מוזיקלי פורץ דרך. הוא היה גם קולנוען, איש דאדא, פילוסוף, אינטלקטואל, ומעל לכל מבקר נועז ונשכני במיוחד של הרעות החולות בחברה האמריקאית. סרטו המינימליסטי והחכם של תורסטן שוטה מספק מפגש אינטימי עם דמותו האוונגארדית והמרתקת של זאפה, והוא עושה זאת אך ורק באמצעות חומרי ארכיון – בעיקר ראיונות והופעות נשכחות משלושה עשורים של פעילות אמנותית – הערוכים בדיוק רב ומזמינים אותנו לצלול עמוק אל עולמו המוסיקלי האינסופי ואל מוחו הקודח. המוזיקה שלו ורעיונותיו חוצים דורות, והחתירה שלו כנגד הקונפורמיזם רלוונטית היום יותר מתמיד.