סרט תיעודי זה, החוגג את יום הולדתו ה-200 של המלחין הגדול, הוא מחווה לאמנות של שופן ולסגנון ההלחנה הייחודי שלו, ומדגים את חשיבות תרומתו למוסיקה של המאה העשרים ולמוסיקת הפסנתר בת ימינו. כדי להשיג מטרה זו, משלב הסרט בין שתי גישות: גישה נרטיבית, עם ביוגרפיה המתמקדת בתקופות היצירתיות ביותר של המלחין, וגישה אנליטית, עם עדויות ממקור ראשון מכמה מהמבצעים הגדולים ביותר של היצירות שלו, כגון: גאריק אולסון, בלה דווידוביץ', יבגני קיסין, פיוטר אנדרשבסקי ויוג'ה וואנג. צילומי ארכיון של פסנתרים דגולים, שחלקם כבר לא עמנו, משלימים דיוקן זה של האמנות של שופן.