בחודשים לאחר דעיכת גלי הקורונה וחידוש פעילות הקולנוע ברחבי העולם, עלו על מסכי הקולנוע סרטים רבים שסיפקו לקהל אסקפיזם – סרטים אופטימיים, נטולי טרגדיות ושאין בהם צרות היום-יום ובוודאי ללא אזכור למגיפה. אל הקולנוע היפני, הטרנד הסכריני הזה לא הגיע.
כהרגלם, הבמאיות והבמאים היפנים מסתכלים על החיים בישירות, בספקטרום רחב של טרגדיות ושמחות, מכשולים והתגברות עליהם, מתחתיות העצב ועד מרומי השמחה. באופן דומה, המהדורה השביעית של פסטיבל אקי-נו לא מפנה עורף לקשיים והאתגרים שהחיים מספקים לתושבי מדינת האיים.
תחושת האובדן שחווה העולם בשלוש השנים האחרונות נוכחת לאורך רבים מהסרטים – אובדן אנושי והתמודדות עם המוות הם נושאים מרכזיים בקולנוע היפני העכשווי. הם נוכחים בסרט הפתיחה "חיי אהבה" שהוקרן בהצלחה בפסטיבל ונציה לפני מספר חודשים. סרטו של קוג'י פוקאדה – מהבמאים הקבועים בפסטיבל ("הרמוניום", "נערה נעדרת") -מתמודד עם האובדן שחווה משפחה והכוחות הנדרשים בכדי להמשיך הלאה. דרמת המתח "גבר" של קיא אישיקאווה ("גוקורוקו - מגע של חטא"), עוסקת באובדן כפול – אישה שמתמודדת עם פטירתו של בן זוגה ועם האמת שמתגלה אודותיו. "אדמה קטנה משלי" עוסק באובדן החירות ובקשיים של מהגרים – במקרה הזה פליטים כורדים מתורכיה – להשתלב ביפן. "תוכנית 75" מסתכל על הקשיים במדיניות הרווחה של המדינה המזדקנת ומציג עתיד דיסטופי וחשוך של חברה חסרת חמלה. ואילו "נזכרים" מסתכל על סופה של מערכת יחסים במבט לאחור עם נוכחות חזקה של עידן הקורונה. תעצומות נפש ועמידה באתגרים מאפיינים גם את "קטנה, איטית אבל יציבה" מפסטיבל ברלין המביא את סיפורה האמיתי של מתאגרפת חירשת העושה דרכה בעולם האגרוף המקצועי, וב"תן לי לשמוע את צעדיך היחפים", שני גברים צעירים יוצרים מסע דמיוני כדי לשמח אישה עיוורת, בעוד אינם מסוגלים בעצמם לממש את רגשותיהם זה לזה ו"100 פרחים" העוסק בהתמודדות בחור צעיר עם הדמנציה של אמו. בסרטים אלו ממשיך הקולנוע היפני לייצר עוצמות רגשיות באיפוק ובעידון האופיינים לו. דברים אלו יפים אף יותר ב"יומני הזן" שמציע דרך אחרת, קולינרית ופילוסופית, להתמודד עם אובדן.
ובכל זאת, אי אפשר גם בלי קומדיות. "שוטרים לא-בקצב" מציג בלש בעייתי שמועבר על ידי ממוניו להמשיך את שירותו בתזמורת המשטרה, ואולי הסרט הפרוע מכולם הוא "פופורן" שבו בחור צעיר נאלץ לרדוף אחר גבריותו ברחבי יפן.
תעשיית הקולנוע היפני קנתה לעצמה נוכחות של קבע בפסטיבלים הבינלאומיים הגדולים בזכות סגנון ייחודי ומקורי. בשנים האחרונות יוצרים יפנים זוכים בפרסים בולטים ובהם גם פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 2022 עבור "הנהגת של מר יוסוקה", שפתח את הפסטיבל בשנה שעברה. כמו בקולינריה, בארכיטקטורה, בעיצוב, במחול – התרבות היפנית מצליחה לייצר גם בקולנוע סגנון ייחודי משלה, שונה מכל סגנון אחר, הנשען על מסורת קולנועית של מעל 120 שנים, ומהדורה הזו של "אקי-נו" היא הזדמנות נוספת להנות ממנו.
