שישי | 29.03.24

סגור
לתכנית החודשית

קארט בלאנש: נועה רגב

"לחיות את חייה" של ז'אן־לוק גודאר היה הסרט שגרם לי להתאהב בעולם הקולנוע הסינמטקי. הייתי בת 16. ישבתי באולם החשוך, עצמתי את עיניי יחד עם ננה (שאותה גילמה אנה קארינה), שזהרה ביופייה בשחור־לבן על גבי המסך הגדול, והבנתי ש"אני בוחרת", ו"שאני אחראית״.

בתום הקרנת הסרט ניגשתי לבקש עבודה כסדרנית, וכך ביליתי כשלוש שנים באולמות קולנוע עם סרטי הסינמטק. מאז לא הפסקתי להתרגש מן המפגש בין הסרטים על המסך הגדול ובין קהל אוהבי הקולנוע.

שמונה וחצי השנים האחרונות (שימו לב למספר הקולנועי!) שבהן מילאתי את תפקיד מנכ״לית סינמטק ירושלים סיפקו לי אין-ספור רגעים מרגשים - כאלה  שיש בהם תחושה של חד־פעמיות.

הייתה לי זכות גדולה לעבוד במרכז הקולנוע הגדול והמוביל בישראל יחד עם צוות מסור ומקצועי לעֵילא ולעֵילא ועם שותפים נפלאים לדרך. סינמטק ירושלים - שפעילותו כוללת למעלה מאלף אירועי קולנוע בשנה, תוכניות חינוך, את ארכיון הסרטים הישראלי ואת פסטיבל הקולנוע ירושלים - הוא מוסד לתפארת. העומק והיופי האנושי של האנשים שעימם עבדתי משתלב בנופיו הנדיר של המקום.  

בהמשך לבחירה בסרטו של גודאר, שהשפיע על מסלול חיי, בחרתי לתוכנית הזאת סרטים אהובים עליי במיוחד, שהמשותף להם הוא היותם מזוהים עם ז'אנרים קלסיים, אך שייכים למעשה לשלבים מאוחרים יותר בהתפתחות הז'אנר. תומס שץ תיאר זאת כשלב העידון והליטוש של הז'אנר, שבו קיימת כבר מודעוּת למבנים התמטיים והצורניים שלו: פרטים צורניים וסגנוניים משכללים את הצורה המוּכרת, הקונוונציה משתכללת ועוברת פרודיזציה וערעור, הז'אנר הופך לדו־משמעי בערכיו ולמורכב מבחינה סגנונית.

"מילדרד פירס", בכיכובה של ג'ואן קרופורד ובבימויו של מייקל קורטיז (שביים גם את "קזבלנקה"), הוא סרט פילם נואר, שכוחו טמון בשילוב הייחודי שבין הנואר ובין מרכיבים של ז'אנר המלודרמה הנשית. בדומה לכך, גם "ג'וני גיטאר", בבמויו של ניקולס ריי ובכיכובה של קרופורד, משלב באופן מתוחכם מרכיבים של מלודרמה נשית במסגרת ז'אנר המערבון.

"היו זמנים במערב" בבימויו של סרג'יו לאונה הוא בעיניי אחת מן הפסגות של המערבון בשלבי ההתפתחות המאוחרים שלו, ובדומה לו, "הרחק מגן עדן" בבימויו של טוד היינס הוא מלודרמה מפוכחת, ועם זאת, מוקפדת ומלאת הערצה למורשת של הז'אנר.

ולסיום, "מרי פופינס" סרט מיוזיקל המייצג את השלב שבו נוצר קולנוע המיינסטרים לילדים ואימץ צורות קולנועיות שהתיישנו במערכת הקולנוע למבוגרים ובראשם המיוזיקל. סצנת הסיום של הסרט מתארת פרידה, שהיא בעת ובעונה אחת עצובה ומרוממת רוח.

אני בטוחה שסינמטק ירושלים ימשיך להשתכלל ולהתפתח, להכיל ולשקף מורכבויות תרבותיות וחברתיות, ומעל הכול - שימשיך להיות הבית של אוהבי הקולנוע בארץ ובעולם. 

לחיות את חייה

בימוי: ז‘אן־לוק גודאר
| 85 דקות

יצאנית פריזאית צעירה תוהה על משמעות חייה ומתוודה אל מול המצלמה בסירטו הברכטיאני ביותר של גודאר. "לא ידעתי מראש מה בדיוק אעשה בסרט... הוא בויים במכה אחת, כמו שכותבים מאמר בעיתון... מה שמפתיע אותי כיום הוא העובדה שעל המסך זה נראה כמו הסרט המתוכנן שביימתי..." (גודאר).

ג'וני גיטאר

בימוי: ניקולס ריי
| 110 דקות

הזדמנות לצפות על המסך הגדול בעותק משוחזר של יצירת המופת של ניקולס ריי מ-1954, שבה מגלמת ג'ואן קרופורד בעלת מסבאה (ואקדוחנית לעת מצוא) הנאלצת להתמודד עם קבוצת תושבים אלימה מהעיירה הסמוכה שזוממת לסלקה מהאזור – ונקלעת למאבק על חייה. 

הרחק מגן עדן

בימוי: טוד היינס
| 107 דקות

החזות המושלמת של זוג למופת בעיירה קטנה בקונטיקט נסדקת כאשר האישה מגלה עניין בגנן השחור העובד ומעוררת גל שמועות זדוני. כאשר היא מגלה את בעלה בזרועות גבר אחר מתערער עוד יותר עולמה השאנן. סרט הפריצה של טוד היינס הוא המלודרמה הזו שנעשתה בהשראת דאגלס סירק ונהנית  מהופעה כבירה של ג'וליאן מור. 

מילדרד פירס

בימוי: מייקל קרטיז
| 111 דקות

הסרט נפתח ברצח, ומכאן נעה העלילה קדימה ואחורה כדי להביא לנו את סיפורה של מילדרד פירס, שעבדה קשה כדי לפרנס את בנותיה, הובילה את חייה להצלחה ובחרה להקריב הכל בעבור ביתה המפונקת. זוהי יצירת מופת שמעניקה חוויה קולנועית עזה, עם נגיעות של פילם נואר, צללים קונטרסטים, זוויות חדות ואחת ג'ואן קרופורד.

היו זמנים במערב

בימוי: סרג'יו ליאונה
| 165 דקות

כאשר ג'יל מגיעה לראשונה לחווה של בעלה העתידי, היא מגלה שהוא ומשפחתו נרצחו באכזריות. בודדה בחווה, היא חוברת לשני אקדחנים מיסתוריים. עד מהרה יתברר כי לכל אחד מהשלושה יש סודות מוסתרים שמובלים אותם לשחק משחק כפול. "היו זמנים במערב" הוא המגנום אופוס של ליאונה.

מרי פופינס

בימוי: רוברט סטיבנסון
| 140 דקות
לונדון, ראשית המאה ה-20. שני ילדים שובבים מבריחים אומנת אחר אומנת. לבסוף נוחתת עליהם מרי פופינס, ומלמדת אותם כיצד להנעים את חייהם וחיי סביבתם. "מרי פופינס" מביא לשיא את הקסם של הקולנוע עם שילוב של מוסיקה, שירה, אנימציה והרבה רוח שטות. הקלילות והאווירה החיובית הפכו את "מרי פופינס" לחביבם של קטנים וגדולים לאורך שנים.