בספטמבר השנה, מת רוברט רדפורד. רדפורד, שחקן, במאי, מפיק, מייסד פסטיבל סנדאנס – היה בוודאי אחד מעמודי התווך של הוליווד מאמצע שנות השישים ועד מותו.
הקריירה שלו נסקה בראשית שנות השישים, והוא צמח במהירות למעמד של כוכב עם להיטים כמו "קיד וקאסידי" (1969) ו"העוקץ" (1973) בבימויו של ג'ורג' רוי היל, או שיתופי הפעולה הרבים שלו עם הבמאי סידני פולק "ג'רמיה ג'ונסון" (1972), "כך היינו" (1973), "שלושת ימי הקונדור" (1976), "הפרש החשמלי" (1979) "זכרונות מאפריקה" (1985), וכמובן תפקיד המפתח שמילא ב"כל אנשי הנשיא" (1975) של הבמאי אלן ג'. פאקולה.
הפילמוגרפיה שלו כבמאי איננה ארוכה אך כוללת כמה להיטים כמו "אנשים פשוטים" (1980) – עליו קיבל את פרס האוסקר, "נהר זורם בינהם" (1992), "חידון האשליות" (1994), "הלוחש לסוסים" (1998), והאלגוריות הפוליטיות "אריות לכבשים" (2007) ו"המוצא האחרון" (2012).
עם פנים יפות, חיוך מושלם ושער זהוב – רדפורד היה נער הפוסטר של אמריקה הלבנה. נדמה שבסרטיו הטובים הוא ביקש להתמודד עם הדימוי הזה, ולסדוק פעם אחר פעם את התדמית המושלמת הזו. ברבים מסרטיו הוא מגלם גברים מתבודדים ובלתי נגישים, ומשתמש בשתיקה או בפאוזה כאמצעי הדרמטי לעיצוב הדמויות.
רדפורד אמנם פרץ במקביל ל"הוליווד החדשה" ולדור צעיר ורענן של במאים שהביאו סיפורים וגיבורים חדשים – אך הוא עצמו בסרטים בהם שיחק – לא היה חלק מהתנופה הזו. תרומתו הגדולה לקולנוע העצמאי ולחיפוש אחד קולות יצירותיים חדשים ומקוריים היתה בהקמת פסטיבל סנדאנס בראשית שנות השמונים, דרכו התגלו האחים כהן, סטיבן סודרברג, טוד היינס, ג'ים ג'רמוש, קוונטין טרנטינו ורבים אחרים – שעיצבו מחדש את הקולנוע האמריקאי ואת הדרכים בהם הוא מספר את סיפוריו.
התוכנית מתמקדת בכמה מהסרטים הגדולים בקריירה שלו כשחקן והיא הזדמנות נוספת להנות מכשרונו החד פעמי.
