וים ונדרס נולד באוגוסט 1945, חודשים ספורים אחרי תום מלחת העולם השניה בדיסלדורף. הוא הגיע לתחום האמנות אחרי כמה סמסטרים של לימודי רפואה ופילוסופיה, שבסופם עקר לפריס ללימודי אמנות. בסיומם, בשנת 1967, חזר למינכן ולמד קולנוע וב־1970 החל לביים את סרטו הראשון, "קיץ בעיר". הוא נמנה על הגל הצעיר ששטף את הקולנוע הגרמני בתחילת שנות ה־70 וכונה "הקולנוע הגרמני החדש" שבין במאיו הבולטים נמנו פולקר שלנדרוף, וורנר הרצוג, ריינר וורנר פאסבינדר, ז'אן-מארי שטראוב ואחרים. יותר מאשר אג'נדה משותפת, ביטאו היוצרים הללו את מורת הרוח שלהם מן הקולנוע הגרמני שהתקיים (בקושי) עד אותה תקופה. עד מהרה פנה כל אחד מהם בכיוונים שונים. אם פאסבינדר יצר קולנוע רדיקלי והרצוג התענין בשאלות קיומיות, ונדרס פנה לעיסוק בנפש האדם, על רקע המציאות הגרמנית והאירופאית של אותם ימים. ונדרס לומד לסגנן את תהיותיו באמצעות ז'אנר המסע – ז'אנר אמריקאי בעיקרו – שבאמצעותו הוא מוביל את גיבוריו, בעיקר גברים שתקנים ומיוסרים דרך נופים הלוקחים חלק פעיל בעלילה. בעבור ונדרס, "הסיפור הוא "המסע והגיבור הוא נוסע, כלומר מי שלעד נמצא בנדודים, חסר מנוח, מבקש גאולה לעצמו". חוסר השקט הזה הופיע בשורה של יצירות מפתח משנות השבעים והשמונים: "חרדתו של השוער", "במהלך הזמן", "מצב הדברים", "פריס טקסס". בין לבין הוא ניסה את אמריקה עם פילם נואר מודרני בשם "האמט", שנעשה תחת מטרית ההפקה של קופולה והסתיים במפח נפש עבור ונדרס.
המחווה שנציג החודש, שלא לחינם הוכתרה בשם "מלך הדרכים" – מתמקדת בפרק הזה בקריירה של ונדרס, ומסתיימת עם סרטיו הבולטים "מלאכים בשמי ברלין" ו"רשימות על ערים ובגדים" – שני סרטים שונים בתכלית המביאים, כל אחד בדרכו, את הקולנוע של ונדרס אל פסגתו. כאן מנסח ונדרס בצורה הטובה ביותר את החזון ההומניסטי של אחווה וחופש באמצעים קולנועיים בשעה שדימוי הדרך מבטא אפשרות של חיבור וידידות ולא של בריחה ובדידות. השינויים הגדולים באירופה ובעולם כולו, שיבואו מיד לאחר מכן, יהפכו את חזונו של ונדרס למציאות.
הקרנת סרטי הרטרוספקטיבה מתאפשרת הודות למכון גתה, קרן וים ונדרס, סינמטק הרצליה.
