גיליון מס' 29 של "תקריב", כתב העת של הפורום הדוקומנטרי בעריכתו של פרופ' דן גבע, מוקדש כולו לדמותו וליצירתו של כריס מרקר - הקולנוען הצרפתי, ההוגה, הנוסע בזמן ובמרחב, והצלם שראה במצלמה כלי לשיחה עמוקה עם ההיסטוריה ועם האנושות גם יחד. הגיליון נולד מתוך שיתוף פעולה בין מוזיאון ישראל, סינמטק ירושלים וכתב העת תקריב, בעקבות התערוכה המקיפה "כריס מרקר: הצילומים האבודים מישראל", שאצרו יהושע (שוקה) גלוטמן וד"ר גלעד רייך. בתערוכה מוצגים צילומי שחור-לבן שצילם מרקר, החושפים את ישראל של שנת 1960 מבעד לעדשת מצלמתו.
הסצנות היומיומיות המתועדות והמבט ההומניסטי אוהב-האדם של מרקר הם חומרי הגלם שמהם נוצר הסרט "צד שלישי למטבע" (1960), סרט דוקומנטרי על ישראל שלא מזכיר סרטים קודמים מסוגו, שדמו יותר לסרטי הסברה, ושהופק על ידי מייסדי סינמטק ירושלים, וים וליה ון ליר. מדובר ביצירה תיעודית בעלת איכויות פיוטיות, המשולבות באמיתות נוקבות - כמעט נבואיות - על מצבנו כיום. הסרט זכה בפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין.
בעקבות התערוכה והגיליון, תיערך בסינמטקים של ירושלים, תל אביב והרצליה מחווה למרקר. שיתוף פעולה זה מציב את מרקר מחדש בלב השיח התרבותי המקומי, ומזמין לקריאה מחודשת ולדיאלוג יצירתי עם גוף הגותו ויצירתו העשיר.
כריס מרקר (1921–2012) היה אחד היוצרים הדוקומנטריים החשובים והמוערכים בתולדות הקולנוע העולמי. בימי מלחמת העולם השנייה, כצרפתי, פעל בשורות קבוצת ההתנגדות למשטר הכיבוש הנאצי. לאחר מלחמת העולם השנייה נעשה סופר, משורר ומבקר בכתב העת "אספרי". בתחילת שנות ה-50 התיידד עם אנשי הגדה השמאלית אלן רנה, מרגריט דיראס, אנייס ורדה ואחרים, והחל להתנסות בצילום.
בהמשך העשור ביים סרטים דוקומנטריים אחדים. ב-1962, עם צאת סרטו "המזח", נחל מרקר הצלחה בינלאומית. הסרט, שמרקר הגדיר כ"פוטו רומן", נמשך 28 דקות ונבנה באופן כמעט בלעדי מתצלומי סטילס בשחור־לבן וקריינות. עלילת הסרט כוללת מסע בזמן ומציגה מציאות פוסט־אפוקליפטית – תולדה של מלחמת עולם שלישית. "12 קופים", סרטו של טרי גיליאם מ-1995, מושפע מ"המזח" וכולל הומאז' למרקר.
התכנית מתאפשרת תודות למכון הצרפתי, תל אביב
