אנטון משרת כרופא במחנה פליטים בסודאן. בבית בדנמרק, בנו אליאס סובל מאלימות בבית הספר ואף היה ממשיך לסבול בשקט אלמלא כריסטיאן, נער חדש שהגיע לבית הספר ומשוכנע שעל תוקפנות יש להשיב בתוקפנות. הגישה האתית הזו מתנגשת עם גישתו הפציפיסטית של אנטון, אך גם האב וגם בנו יאלצו לבחון את עמדותיהם ככל שהנסיבות ישתנו. כמו בכל סרטיה, גם כאן מצליחה סוזן ביר להביא כל סיטואציה אל שיאה הדרמטי בשילוב של משחק ועמדת מצלמה. כאן היא עוסקת בפער שבין העולם הראשון לשלישי, מציגה את האמביוולנטיות המוסרית שבו פועלים גיבוריה מבלי לקבוע מה נכון וצודק. התוצאה זכתה בפרס האוסקר לסרט הזר, 2010.