1944. דז'ידז'יוס, שתיין עליז וחבר מחתרת זוטר בימי ההתקוממות האנטי-נאצית בוארשה, מתגעגע לאשתו. כשהוא מגיע אליה היא עסוקה בשעשועים עם קצין הונגרי, מבני הברית של הצבא הגרמני. הלה מציע עזרה לפרטיזנים ודודו, כפי שהוא מכונה, מוצא עצמו גיבור אמיתי כאשר הוא חוצה את קווי האויב במטרה לחבור לפרטיזנים הלוחמים. מחציתו השנייה של הסרט מפתחת עלילה אחרת לגמרי מקודמתה. הסיפור מתרחש במחנה שבויים גרמני שממנו ברח עד היום רק אסיר אחד. סיפור בריחתו מעלה את מורל הכלואים ומהווה התרסה כלפי הגרמנים למרות שלמעשה הבורח האגדי מסתתר במחנה המעצר. כמו שמרמזת כותרת המשנה של הפנינה הקולנועית הזו, "סימפוניה הירואית בשתי תנועות", אנדז'יי מונק לא מתכוון ליצור עוד סיפור גבורה שבשנות ה-50' נצפו כמויות מסחריות בפולין ושכנותיה. מעשי הגבורה המקריים המתוארים ביצירה הרעננה והקלילה - המפוכחת, נטולת האשליות, ההומניסטית ומלאת רגשות החמלה - מהווים אנטי-תזה פרובוקטיבית למדי להירואיזם הרומנטי וזיכו את מונק בשירי הלל של ביקורת הקולנוע הבינלאומית.