אחד האירועים האמנותיים הבולטים של שנות ה-90 היה העלאת האופרה הראשונה של הפסנתרן, המלחין והמנצח אנדרה פרווין – עיבוד ל"חשמלית ושמה תשוקה" של טנסי ויליאמס. דרך ההכנות להופעת הבכורה של האופרה אנו נחשפים לתחנות שונות בחייו של פרווין, ממנוסתו עם משפחתו היהודייה מגרמניה הנאצית לארצות־הברית ועד הצלחותיו כמנצח, בין השאר של התזמורת הפילהרמונית של לוס־אנג'לס והתזמורת הסימפונית של לונדון, וכמלחין ומעבד של פסקולים ליותר מ-50 סרטים, בהם העיבוד התזמורתי ל"גברתי הנאווה", אחד מכמה שעליהם זכה בפרס האוסקר.
כפסנתרן גא'ז שיתף פרווין פעולה, בין השאר, עם אלה פיצג'רלד. גם בין חמש נשותיו היו נשים מפורסמות, בהן השחקנית מיה פארו והכנרת אן־סופי מוטר. תיעוד העבודה על האופרה בחדר החזרות חושף לעינינו ולאוזנינו את גישתו האמנותית של פרווין, לצד קטעים נרחבים מהאופרה עצמה. התוצאה היא עונג צרוף.