המשפחה שלי | רומא

כדאי להתמסר לסרטו של היראקוזו קורה אדה, זוכה פרס דקל הזהב בקאן 2018, שבדרכו החכמה מציע מבט מקורי על הורות ומשפחה. הסרט נפתח כאשר זוג יפני מחליט לארח בביתם ילדה שנמלטה מההורות הרעילה בביתה. הנדיבות והאנושיות באמצעותם הופכת יורי הצעירה לחלק ממשפחת שיבאטה, מאפיינים גם את הסגנון הקולנועי הפשוט והחם שבו מכניס אותנו קורה אדה אל התא המשפחתי הזה. זהו סרט אינטילגנטי ונטול סנטימנטים, “עם עדינות רגשית וצניעות סגנונית, שיתפוס אתכם בלתי מוכנים כאשר כל עוצמתו תתדפק לפתע מולכם” (לוס אנג’לס טיימס).

קליאו היא עוזרת הבית הנאמנה אצל משפחה בורגנית במקסיקו סיטי של שנות השבעים. מהלך שנה אנו מלווים אותה ודרך עיניה אנו חווים את המשברים שפוקדים אותה ואת בני המשפחה. על בסיס זכרונות ילדותו יוצר אלפונסו קוארון את אחד הסרטים היפים של 2018. קוארון מציע שורה של מעמדים – חלקם רחבי יריעה עד כדי השתאות – שמציבים בלבו של הסרט עימות מתמשך בין האינטימי לציבורי, עוני לשפע, עיר וכפר, נשיות וגבריות. בדרכו החכמה מצליח קוארון לפייס בין עימותים אלו, ולמצוא בהם מכנה משותף שעיקרו הוא כוח החיים של נשים.