בפרק השני בטרילוגית ההתבגרות של פיאלה (בין "ילדות עירומה" ל"לחיי אהבותינו") עוקב פיאלה אחר חבורה של מתבגרים בעיירה בצפון צרפת. כאן עם הסגנון הריאליסטי, עם הנוף הפריפריאלי חסר הייחוד, הוא ממקד את תשומת הלב בעוצמות המשתנות של תשוקה וחרדה שמניעים את גיבוריו: מי מהנשים והגברים הצעירים יותר קליל ביחסו למין ומי רומנטיקן, כיצד מתמודדים עם חוסר הוודאות שמציע העתיד – עם משרות דחוקות וחסרות ענין. ככל שהסרט מתקדם, חוסר המוצא הופך ברור יותר, וכך גם תחושת התסכול שעוטפת אותנו הצופים, יותר מאשר את הגיבורים. התוצאה היא דיוקן של מציאות סוציאלית ותרבותית ושל דור המתבגרים שמתעצב על ידי המציאות הזו.