לקראת סוף הקיץ אנחנו מזמינים אתכם למחווה קטנטונת לסרטי אמנויות הלחימה. הז'אנר, שנולד במזרח הרחוק עוד במחצית הראשונה של המאה העשרים, מורכב מכמה תת-ז'אנרים, בהם סרטי וושיה – סרטים המבוססים על סיפורים בעלי יסוד פנטסטי הנטועים בעבר וסרטי קונג-פו שמאופיינים בסיפורים עכשווים שבמרכזם גיבורים עממים. חברת ההפקות של האחים שואו שנחשב לאחת הבולטות בתחום הפיקה למעלה מאלף כותרים ומתוכה יצאו כמה מהלהיטים הגדולים של הז'אנר. הכוכב הנודע ביותר, ברוס לי התחיל כילד שחקן בהונג קונג, עקר מאוחר יותר לארה"ב, הקים שם דוג'ו לאמנויות לחימה, השתתף בסדרות טלויזיה ואז חזר להונג קונג, שם כיכב וביים מספר סרטים, עד מותו בטרם עת בגיל 32. בשנות השבעים הז'אנר כבר קנה לו קהל במערב והוביל גם את הקולנוע האמריקאי להתייחס אליו, אם בהפקת להיט כמו "קראטה קיד" ואם בייבוא של הכוכב הגדול הבא של הקולנוע ההונג קונגי – ג'קי צ'אן.
בסופו של דבר, מדובר על סרטים שמורכבים מעלילה פשוטה שתפקידה לשמש קולב לסצינות של מכות. מכות בידים, ברגלים, עם חרבות, עם סכינים, עם מקלות, עם שרשרת מקלות או בעזרת חצים, כוכבי מתכת וכו'. יופיים של הסרטים אינו נובע מהאלימות, אלא מהכוראוגרפיה, מהיכולת של הבמאים המוצלחים בז'אנר לתזמר את תנועת השחקנים: הנפות, כריעות, דילוגים, קפיצות, ריחופים, הטיות, יחד עם תנועות המצלמה וחיתוכי העריכה לחוויה ויזואלית, אך לא פחות מכך חוויה קולית – כאשר להלמות החבטות, לשריקת האוויר הנחתך בידי המקלות והחרבות, או לסלסול החצים המתעופפים אל מטרתם – יש חשיבות רבה בעיצוב האפקט הרגשי.
התוכנית הקטנה שנציג החודש מורכבת מכמה משיאי הז'אנר המביאים לביטוי עילאי את כשרונם של יוצריהם וכוכביהם. השפעתם של סרטים אלו הולידו גל של התחדשות בלהיטים אסייתים מלושטים ועתירי תקציב לצד השפעה על קולנוע המיינסטרים ההוליוודי עם להיטים כמו ה"מאטריקס", "נמר דרקון" או "קיל ביל". בקיצור, מדובר בכמה מחטיפי היסוד של הקולנוע אשר לא הוקרנו על מסכינו עשורים רבים והם מומלצים בחום.
