אלוהים ברא את האישה…
במשך למעלה מעשרים שנה, פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל לקח את הקהל למסע ייחודי אל לב ליבו של קולנוע שמעולם לא חדל להמציא את עצמו מחדש. שנה אחר שנה, חוקר הפסטיבל את השינויים בעולם באמצעות סיפורים אינטימיים, פוליטיים ורגישים - לפעמים קלילים, לפעמים מרגשים, אך תמיד אנושיים מאוד. הקולנוע הוא צורת אמנות חיה: הוא מתבונן, הוא מטיל ספק, הוא לפעמים מתריס, אך מעל הכל, הוא מחבר. הוא מחבר בין דורות, תרבויות וזיכרונות. הוא מספר סיפורים ייחודיים שהופכים לאוניברסליים כשהם נוגעים בדברים המהותיים של חיינו: לאהוב, לבחור, לברוח, לחזור, להעביר ידע, להתנגד.
נשים בלב הסיפור
המהדורה ה-23 של הפסטיבל מציבה נשים במרכז: נרטיב רב-גוני, מורכב ולא קונבנציונלי. נשים במאבק, נשים חופשיות, נשים אוהבות, נשים פצועות, נשים יצירתיות. נשים הדוחות תפקידים שהוקצו להן ומחפשות את קולן, לעיתים במחיר של גלות פנימית, קרע או שתיקה.
החל מ"האישה העשירה בעולם" של תיירי קליפה, סרט הפתיחה עם הצד הקומי אנושי שלו, ועד ל"אהבי אותי ברכות" של אנה קזנב קמבה, וכולל את "נערה ללא שם" ו"מסרו לה שאני אוהבת אותה". סיפורים אלה מציירים דיוקן עוצמתי, אינטימי ופוליטי של נשים. הקולנוע הופך למרחב שבו גופן, רצונותיהן ובחירותיהן של נשים אינם עוד שוליים אלא מרכזיים. ברוח דומה, הפסטיבל מקיים מחווה לבריז'יט בארדו, דמות מיתית ופרדוקסלית של הקולנוע הצרפתי. מוזה, אייקון ורוח חופשית שהקדימה את זמנה, היא מסמלת מהפכה בתפיסה ובתשוקה. באמצעות סרטים כמו "ואלוהים ברא את האישה" ו"הבוז", הפסטיבל חוגג את הנוכחות שלה שממשיכה לרדוף את תולדות הקולנוע, בין אור לשבר.
מהדורה זו של הפסטיבל משתרעת על פני תקופות זמן שונות ("צבעי הזמן", "נערה בשלג'), חברות, הזיכרון והמעבר לבגרות ("בעבודה"), תוך כדי התמכרות להנאת מסיפור אפי פופולרי גדול כדוגמת "הרוזן ממונטה כריסטו", והשמחה עם סרט ידידותי למשפחות, "מרסופילמי".
באמצעות תוכנית זו, פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל מאשרר מחדש את משימתו: ליצור מרחב למפגש ורגש, שבו הקולנוע הופך לשפה משותפת, מקום לדיאלוג בין תרבויות, והזמנה לראות את העולם אחרת.
אנו מודים בחום רב לסינמטקים השונים, לשותפים, למפיצים ולצוותים האמנותיים המאפשרים את קיומה של המהדורה הזו, כמו גם לקהל הנאמן והסקרן המעניק לפסטיבל את סיבת קיומו.
אנו מאחלים לכם פסטיבל תוסס, מרגש ומעורר השראה.
