פסטיבל אקי-נו לקולנוע יפני מציין את המהדורה העשירית השנה, עשור בו ליווינו על מסך הקולנוע בפסטיבל במאים שהתפתחו מתחילת דרכם לצד במאים נודעים וותיקים יותר. הקולנוע היפני גרף בעשור האחרון פרסים במיטב הבימות הבינלאומיות, החל מפסטיבלי קאן, ונציה וברלין ועד האוסקר.
בין אם הקולנוענים היפנים העכשווים פונים יותר לתרבות המערבית, ובין אם דווקא הקהל הבינלאומי למד להעריך את הסגנון והדקויות התרבותיות של יפן, ניתן בוודאי לומר כי הקולנוע היפני זוכה לכיום, יותר מבעבר למקום משמעותי בבמות מרכזיות ברחבי העולם וגם בישראל סרטים יפנים זוכים להפצה בבתי הקולנוע המסחריים באופן תכוף יותר מבעבר.
גם השנה אנו מציגים בפסטיבל מספר במאים שסרטיהם הקודמים הוצגו לראשונה בישראל במסגרת הפסטיבל: במאי האנימציה המחונן מאמורו הוסודה שסרטיו "מיראי" ו"בל" הוצגו במהדורות קודמות והשנה נציג בטרום בכורה את סרטו "סקרלט". הבמאי קוג'י פוקאדה, זוכה פסטיבל קאן על "הרמוניום" ששלושה מסרטיו הקודמים הוצגו במסגרת אקי-נו והשנה נציג את סרטו החדש "אהבה במשפט", הבמאית מיפו או שסרטה "חי בשני עולמות" פתח את הפסטיבל בשנה שעברה ומציגה כעת דרמה חדשה במרכזה תלמידי בית ספר יסודי ב"איך אתם מעזים" וריוטה נאקאנו שכמעט כל סרטיו הוצגו במסגרת הפסטיבל ומציע תמיד מבט שונה על מהות המשפחה היפנית, כפי שהוא עושה גם בסרטו החדש "גודל נייד".
מראשיתו הקולנוע היפני מאתגר במובנים רבים את המבט הקולנועי המקובל ומציע מרחב לחשיבה אחרת על קולנוע, על חברה ועל צורה, קולנוע בו העלילה אינה תמיד התפקיד הראשי והקצב כפוף לצורה ולסגנון, לא להפך.
דברים אלו יפים גם לקולנוע היפני של 2026: יצירות שמביאות את הצורה כמסר. כך למשל "את האמיתית" של יויה אישי, שבו גבר מחזיר את אמו המנוחה כישות בינה מלאכותית – לא כדי לשחזר את תוכן חייה, אלא כדי להיאחז במחווה ובצורה. זהו קולנוע שמבקש לשמר זיכרון דרך סימן וגם להיצמד למוכר.
זכרון ופרידה עומדים במרכז הסרט התעודי "בריכת נומקאגה הציבורית" המתבונן על קהילה בפרבר של טוקיו המנסה להתמודד עם סגירת מתחם אהוב של בריכה ציבורית שהופכת לזירה של זהות – פרטית וקהילתית.
בין אם מדובר בנסיעה ארוכה וידידות בלתי צפויה ב"מונית טוקיו", במשפט טעון נגד מורה הנחשד בהתעללות בסרט "משפט ההבלים" או במפגש מקרי של שני זרים רדופים על שפת הים ב"שני זרים, שתי עונות" – הסרטים במהדורה הנוכחית משתמשים במבנה הסיפורי כדי להציג מראות אסתטים אודות חברה המחפשת משמעות בתוך שינויים בלתי פוסקים.
רוני מהדב-לוין
מנהל הפסטיבל, סינמטק ירושלים
