משפחה וחברה בקולנוע האיטלקי מפאזוליני ועד ימינו

דרכיהן של מאיי, נערה סינית מסתורית שמגיע לרומא בחיפוש אחר אחותה, והשף מרצ׳לו ואמו שמנהלים מסעדה משפחתית ונאבקים בחובות, מצטלבות כדי להילחם בדעות קדומות ובאויבים אכזריים בקרב שבו נקמה אינה ניתנת להפרדה מאהבה. ״העיר האסורה״ הוא קונג פו ספגטי, עם סצינות פעולה מקוריות, קצב משגע, רומנטיקה וקריצה לסרטי האקשן של הניינטיז. 

פרופסור בדימוס נהנה מהשלווה שמגיעה עם הפנסיה. אך כשבתו ושני ילדיה הסוערים נוחתים בביתו, ועל רקע רחובות רומא הציוריים, נפרש בלגן משפחתי מצחיק. ג’אני די גרגוריו חוזר עם קומדיה איטלקית על אהבה, הורות מאוחרת וקסם החיים כשהכול משתבש בדיוק בזמן הנכון. 

ישו של פזוליני הוא איש פוליטי המונע ע"י הכעס על אי צדק חברתי. הנסים מוצגים כפשוטם, ללא הסבר ויופיו של הסרט נובע מהפשטות שלו, כשהנופים של איטליה והשחקנים הלא מקצועיים הופכים את הסיפור לאמין ומרענן. 

אחד הנסיונות הנועזים והמקוריים ביותר לתרגם לשפת הקולנוע את הטרגדיה היוונית. פאזוליני מפרק את הדרמה של סופוקלס לגורמיה - הוא מפקיע את המחזה מההיסטוריה, משבץ אותו במסגרת חלומית ובוחר בנקודת מוצא אישית - "אדיפוס המלך" שלו מהווה התנסות באנליזה עצמית באמצעות המיתוס.