סגור
לתכנית החודשית

מאוסטריה לישראל: חילופי תכניות

אנחנו גאים להציג בפניכם החודש תוכנית מיוחדת שנוצרה על ידי ארבעה מוסדות קולנוע ותיקים מאוסטריה ומישראל ומביאה לקהל בשתי המדינות כמה מיצירות הקולנוע המיוחדות שנוצרו לאורך השנים לצד אפשרות ללמוד ולהביט על הפעילות של ארבעת המוסדות.

בסוף חודש דצמבר נארח כאן בישראל את אחראי התוכן של בתי הקולנוע האוסטרים הייחודים – מוזיאון הקולנוע בוינה וקולנוע מובימנטו בלינץ שיציגו תוכנית מיוחדת של חמישה סרטים שבנו עבור קהל הסינמטקים של ירושלים ותל-אביב, יתנו הקדמה קצרה לפני הסרטים ויספרו על פעילות מוסד הקולנוע ממנו באו.

ומהצד השני, בתחילת 2020 יציגו מנהלי התוכניות של הסינמטק התל-אביבי והירושלמי תוכנית מיוחדת שהם בנו לקהל בוינה ולינץ, תוכנית הכוללת מבחר מהקולנוע הישראלי, עדכני, קלאסיקות ודוקומנטרי.

מטרת התוכנית, לצד המשך היכרות הקהל האוסטרי והישראלי עם יצירות הקולנוע משתי המדינות מכל הזמנים, היא גם לשים דגש על הפעילות הענפה והייחודית של הסינמטקים ובתי הקולנוע המשתתפים, המציגים לקטורה של סרטי איכות מכל הזמנים, וליצור שיתוף פעולה גם לתוכניות נוספות בעתיד. מוסדות קולנועיים אלו מהווים, כל אחד בחלקו ובאזורו, כלי מניע ותומך ליצירה קולנועית מקומית ולתרבות צריכת הקולנוע האיכותי.

אנו מודים לפורום תרבות אוסטריה בשגרירות אוסטריה בישראל על התמיכה ולמנהלו מר ארנו מיטלדורף, ול»קרן העתיד» אוסטריה התומכת בפרויקט, ומקווים כי תמצאו עניין בתוכנית, השמה דגש גם על המבט ההיסטורי וגם על כמה מהבעיות העיקריות הרלוונטיות כיום לאוכלוסיה באוסטריה ובישראל כפי שעולה מיצירות הקולנוע המקומיות.

צפייה מהנה

הקדמה מאת אלסנדרה תילה, סגנית מנהל, מוזיאון הקולנוע האוסטרי

ברוכים הבאים לוינה

בימוי: אקסל קורטי
| 121 דקות

בחלק השלישי של טרילוגיית "ברוכים הבאים לווינה" פרדי וולף וג'ורג' אדלר הם יהודים וינאים שהיגרו לארצות הברית ב-1938, וכחיילים בצבא ארצות הברית נשלחו חזרה למערב אירופה ב-1945. פרדי שב בסופו של דבר לביתו שבווינה, אך הוא כבר אינו בטוח שהוא שייך לשם אחרי 1938.

הקדמה קצרה (באנגלית) מפי אלסנדרה תילה, סגנית מנהל מוזיאון הקולנוע האוסטרי ופול פלוכל, מנהל תוכן במובימנטו וסיטי קינו לינץ.

לא תביני זאת לעולם

בימוי: אניה סלומונביץ
| 52 דקות

בסרטה התיעודי משרטטת אניה סלומונביץ דיוקן של שלוש נשים, אשר היו צעירות בימי המשטר הנאצי. לכל השלוש היתה השפעה על חייה ואת המלחמה חוו מצידיו השונים של המתרס. הסרט בודק את ההיסטוריה המשפחתית ובמרכזו מתבוננת הבמאית על ההיסטוריה המשפחתית, ועל מקומה כצאצאית של הקורבות והתליינים גם יחד.

Untitled

בימוי: מיכאל גלאווגר
| 107 דקות

הדוקומנטריסט מיכאל גלאווגר היה אחד הקולות הבולטים בקולנוע האוסטרי בשני העשורים האחרונים. קולנוע נחוש וקשוח עם דימויים מזהירים ובלי עודף סנטימנטים. כאן הוא התכוון לצאת ליצור את “הסרט היפה ביותר שאני יכול לדמיין – סרט שאינו נח לרגע”. זהו סרט מסע של גילוי, מורשת, ופרידה.

גשר נייר

בימוי: רות בקרמן
| 95 דקות

באמצעות מסע אל ההיסטוריה של משפחתה, הגישה רות בקרמן דיוקן של יהודי מרכז אירופה במחצית השניה של המאה העשרים. המסע הזה לוקח את בקרמן לבדוק את מצבם של היהודים באירופה של שנות השמונים והיא מגלה שאלות של זהות שמעוררת סתירות ופרדוקסים שלא פשוט ליישב בינהם.

המשפט

בימוי: ג. וו. פאבסט
| 108 דקות

מותה של נערה המתואר כרצח במהלך טקס יהודי, מעורר גל אנטישמיות בהונגריה של המאה ה־19. היהודים עומדים למשפט ופרקליטם מצליח לזכותם ולסיים את ההתנכלות. “המשפט”, שנעשה אחרי המלחמה, הוא במידה רבה פרוייקט הרהביליטציה של פאבסט, אחד הבמאים הבולטים בקולנוע דובר הגרמנית של המאה העשרים, וגם כאן ניכר סגנונו יוצא הדופן.