סגר

הסרט נפתח בזוג רגליים תותבות מונחות על מחצלת ומסתיים בעפיפון ועליו דמות כפולה של ספיידרמן. בין שני הדימויים הללו, מביא צוות ישראלי-פלסטיני את סיפוריהם של יהודים וערבים משני צדי הגדר האלקטרונית המקיפה את בית הכלא הגדול בעולם: רצועת עזה. 288 קמ"ר למעלה ממיליון ומאה אלף אסירים, ששה שערים לאספקה וליציאה של אסירים המתנהגים יפה. כ-70 קמ"ר נוספים מן הרצועה מאוכלסים ע"י 7500 מתנחלים. בהעדר אוצרות טבע ובהיותה אחד האזורים העניים בעולם, כלכלת עזה קשורה קשר טרגי באוייבתה ישראל. מאז 1991 הלך והתפתח הסגר. משמעותו: נעילה מבוקרת של שערי הרצועה. מבחינת ישראל זהו אמצעי שמטרתו למנוע את מעשי הטרור. לדעת הפלסטינים זהו עונש קולקטיבי אשר הפך לאחד הגורמים המרכזיים שהביא להרחבת מעגל האיבה והפיגועים. הסרט מתחיל בימים אופטימיים, ימי המשא ומתן לשלום. זרם של פועלים וסחורות מקשר בין שתי החברות ומבטיח זיקה הולכת וגוברת ביניהן. מתחת לפני השטח מצטברים הררי מרירות וזעם המנבאים את בוא ההתלקחות. הסרט מסתיים ביוני 2002, בעיצומה של הזוועה. אולם ממקלט הרדיו הסמוך לחדר העריכה מדבר מישהו על יום הדין הקרב. הסרט עוסק גם בעייפות החומר של מחנה השלום ובשאלה האם ניתן היום לראות דברים בראיה מחודשת, מבעד לשכבות השנאה, הדם והאבק העוטפים את כולנו. האם אפשר להשיל מן הדברים את המשמעויות והסמלים המלבים את מדורת המלחמה?