מוקש

סדרה של עזיבות ושל מקרי מוות לא טבעיים של דיירים (בעיקר גברים) משבשת את חייהן של תשע משפחות החיות בבניין תלת־קומתי בירושלים. הסרט בנוי מסדרת דיוקנאות מקוטעת של הדמויות שאינן ושל אלה שנותרו. הסיפורים מהדהדים זה את זה ומצטלבים זה עם זה באין ספור אופנים, וכך יוצרים תמונה של עומק תרבות לצד אנטרופיה ואבדן, שהבניין מגלם. בלב הבניין בטשרניחובסקי, ובתשתית הפסיפס של סיפורי האבדן והשכול, נחשפים הגילויים ההרסניים ביותר של סגנון החיים המיליטריסטי בארץ, ושל הדיכוי והאלימות המגולמים במושג (או במיתוס) – הפסיכולוגי, כמו גם לאומי ופוליטי – “הגנה”.