רביעי | 18.07.18

שעה פריטים
All day
 
7pm
19:00
9pm
סגור
לתכנית החודשית

1968: השנה בה בער העולם

שנת 1968 היתה השנה הפוליטית ביותר בעשור הפוליטי ביותר של המאה העשרים. ב-56 מדינות התחוללו בשנה זו מחאות ומרידות, בעיקר של סטודנטים. ברחובות הערים המרכזיות ברחבי העולם פרצו שביתות, הפגנות אלימות, והוקמו מתרסים. בפעם הראשונה התקוממו צעירים נגד משטרים וצורות חשיבה פוליטיות וחברתיות. בשנה זו התאחדו צעירי כל העולם נגד המשטר, התרבות הפוליטית וצורת החיים בדרישה לשינוי יסודי.

למרות האופי השונה של המחאה בכל מדינה, היו אלו בעיקר סטודנטים שמחו כנגד הסדרים החדשים שנוצרו לאחר מלחמת העולם השנייה. בעזרת צורות ביטוי חדשניות להבעת המחאה והמסרים שיצאו ממנה – סרטים, שירים, מיצגים, תיאטרון, שירה ושיח אינטלקטואלי חדש; בטכנולוגיה מודרנית – טלוויזיה, וידאו, טרנזיסטורים ורמקולים נוצרה תרבות פוליטית צעירה חדשה שתרמה לדימוי של שנת 68 כשנה בה בער העולם.

את 68 ניתן להסביר בשורה ארוכה של נסיבות שאפיינו את העולם הפוסט מלחמתי, בהן ארבעה תהליכי מפתח: הראשון דמוגרפי – הילודה הגבוהה שלאחר מלחמת העולם השנייה הביאה בשנות השישים להתפוצצות אוכלוסין בדור הצעירים. השני – השינויים במערכות החינוך הגבוה ופתיחתו בפני רוב צעירי המערב. השלישי טכנולוגי – ההאצה בהתפתחות הטכנולוגית מאז המלחמה. ולבסוף, בשנות הששים התרחב הפער הדורי יותר מאשר בעבר. צעירי התקופה רצו לעצב עולם חדש וצעיר בדמותם ובצלמם. בהשפעת כל אלו וגורמים קצרי טווח כפולמוס מלחמת וייטנאם, אופנות אנטי-צרכניות ואנטי-אמריקאיות, פמיניזם, התנועות לזכויות האזרח, מלחמות חופש ושחרור של קבוצות מחתרת במדינות העולם השלישי, משטרי הדיכוי במזרח אירופה והחרדה מ”הפצצה”, החלה להיווצר תרבות צעירים אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-אמריקאית בכל מדינה ומדינה, תלוי בנסיבות המקומיות באותה תקופה.

למרות הרושם העז שהותירו המהומות, הרי הן דעכו לקראת סוף העשור ובתגובה סדר שמרני, סמכותי וניאו-ליברלי השתלט על המערב ובסוף המאה אף על חלקים אחרים בעולם. כתגובה מאוחרת לרוח 1968 ניתן אף לראות בפופוליזם הימני-סמכותי שהשתרר בעשורים האחרונים בכמה מארצות המערב. יש הרואים אף בשיח הפוסט-מודרני, בפוליטיקת זהויות, ובשלבים המאוחרים של הפמיניזם את תוצאות והשפעות 1968.

בתוכנית החודש יוצגו סרטים בני התקופה המשקפים את ארועי השנה המלהיבה. ארועי מאי 1968 בצרפת ובדרום אמריקה יוצגו בהרצאות של פרופ' משה סלוחובסקי והסרט “עז כמו עכשיו”. האירועים בבריטניה בהרצאתו של פרופ' עודד היילברונר והסרט “והיה אם...”, מהומות הסטודנטים ורוח המאבק לזכויות אזרח והתגובות להם בארצות הברית בהרצאתה של ד”ר רוני רגב והסרט “האויבים הכי טובים”. וההתרחשויות המסעירות בגרמניה בהרצאתו של ד"ר עופר אשכנזי והסרט “נוער גרמני”.

תודתנו נתונה לעודד היילברונר, פרופסור ללימודי תרבות בשנקר על היוזמה והשותפות ביצירת תכנית זו.

עבר מתמשך

מילות פתיחה מפי פרופ׳ עודד היילברונר / מרצה: פרופ׳ משה סלוחובסקי, החוג להיסטוריה, האוניברסיטה העברית ירושלים

עז כמו עכשיו

בימוי: ז'ואאו מוריירה סאלס
| 127 דקות

יצירה תיעודית מרתקת המתבוננת על כמה מהפכות ומחאות שהתרחשו בשנות ה-60. דרך חומרים נדירים שצולמו בסין, בצרפת, בצ'כוסלובקיה ובברזיל בוחן הבמאי את יכולתה של המצלמה ללכוד את הרוחות שפיעמו בלבבות האנשים באותם ימים.

1968: שנת מהפך

מרצה: ד”ר רוני רגב, החוג להיסטוריה, האוניברסיטה העברית ירושלים

האויבים הכי טובים

בימוי: רוברט גורדון, מורגן נוויל
| 87 דקות

בקיץ 1968 הזמינה רשת ABC שני פרשנים כדי ללוות את שידורי הועידות המפלגתיות לקראת הבחירות. משמאל ניצב גור וידאל, סופר דעתן, הומו מוחצן ומבקר של השמרנות. מימין הופיע ויליאם פ. באקלי, סופר ופרשן קונסרבטיבי. “האויבים הכי טובים” מציע שעה ומחצה מהנות ומרחיבות דעת ולוכד היטב את הרגע ההיסטורי הזה. 

מה היה קורה אם אנגליה היתה נוטלת חלק באירועי 68

מרצה: פרופ’ עודד היילברונר, פרופ’ ללימודי תרבות במכללת שנקר

והיה אם...

בימוי: לינדזי אנדרסון
| 111 דקות

מיק טראוורס, תלמיד מרדן בפנימיה בריטית, מסרב להתפשר עם הסמכותיות התובענית של המוסד. אחרי שהוא מוכה באכזריות ע”י מנהלו, מארגן מיק מרידה המסתיימת בקרשנדו של דם אש, ותמרות עשן... ”והיה אם” היה לאחד מנושאי הדגל של מרד הנעורים בסוף שנות ה־60 תחילת שנות ה־70. 

אבל כלום לא קרה אחר כך

מרצה: ד”ר עופר אשכנזי, החוג להיסטוריה, ומרכז קבנר־מינרבה להיסטוריה גרמנית, האוניברסיטה העברית ירושלים

נוער גרמני

בימוי: ז’אן־גבריאל פריו
| 93 דקות

באמצע שנות השישים החלה בגרמניה התעוררות רדיקלית בקרב קבוצות סטודנטים, שהביעו מחאה מן הממסד והדמויות הסמכותיות בגרמניה הפוסט נאצית, המתיישרת עם הקפיטליזם. הם ניסו לחולל מהפכה באמצעות שיח אינטלקטואלי, אמנותי, ולבסוף, באמצעים אלימים. “נוער גרמני” משתמש בחומרי ארכיון מן התקופה, כדי להציע אנליזה חריפה ומרתקת של תקופה זו.

מדיום קול

בימוי: הסקל וקסלר
| 111 דקות

ג’ון קסליס הוא שדר טלוויזיה קשוח. תחומי העניין שלו הם אלימות בגטאות השחורים ומתחים בין־גזעיים. הוא מגלה שהרשת עבורה הוא עובד עוזרת לאפ.בי.איי. לעקוב אחרי חשודים באמצעות החומרים שהוא מצלם. כשהוא מוחה על כך הוא מפוטר מעבודתו ונוסע לוועידה הדמוקרטית. 

תאורמה

בימוי: פייר פאולו פאזוליני
| 98 דקות

צעיר זר מגיע לבית בורגני במילאנו ומפתה את הבן, האם, האחות, האב וכמובן גם את המשרתת. כתוצאה מהמפגש הסוער, בני המשפחה עוברים שינויי אישיות קיצוניים.