יולי-אוגוסט 2016

מחווה לדויד גורפינקל

כמו כל שילוב מילים, כשאומרים את צמד המילים קולנוע וישראלי מתחייב שתעלה איזו תמונה בראש, איזה דימוי שייצג ויזואלית את המהות של החיבור בין שתי המילים שיהפוך את הצמד לאחד. עבורי קולנוע ישראלי הוא לעולם אימג' מאחד מהסרטים שצילם דויד גורפינקל. הקולנוע הישראלי הפך למושג ברגע שדויד גורפינקל כיוון את עדשתו אל המציאות הישראלית. בכל הצמתים החשובים שבהם נוספה עוד אבן לשביל הזהב של הקולנוע הישראלי גורפינקל לקח תפקיד מרכזי בהנחתה ובעיצובה - תום שובל

     

מחווה למרלון ברנדו

מחווה לאחד מגדולי השחקנים שקמו לקולנוע. בראשית שנות החמישים הוא הגיע לקולנוע, ופרץ לתודעה עם הופעתו בעיבוד למסך של "חשמלית ושמה תשוקה" בה כיכב בברודווי. סגנון המשחק החדש שלו - ישיר, אינטנסיבי ונטול מחיצות, היה חדשני לגמרי. ברנדו הביאה למסך גבריות מסוג אחר לגמרי: פיזית, יצרית ורגישה - רחוקה מאד מהדימוי שיצר דור הכוכבים הקודם. הופעותיו הבאות בקולנוע, ב"הפרא" וב"חופי הכרך" (עליו זכה באוסקר) כבר הפכו אותו לכוכב ובמידה מסוימת לפניו של דור שלם שאינו מסתגל אל הסדר החברתי. תוכנית המחווה החודש, היא הזדמנות לגלות שוב את ברנדו, את האופן שבו הגדיר מחדש את מלאכת המשחק, בכריזמה שספק אם היתה דומה לה.
     

הפשיזם לא יעבור

80 שנה למלחמת האזרחים בספרד. הסרטים המרכיבים תכנית זו מאפשרים לנו להתבונן במלחמת האזרחים בספרד מתוך ספרד. חלקם עוקבים אחר חוויותיהם של ילדות וילדים את המלחמה, אחרים מתחקים אחר הלך הרוח אשר אפיין את אותם הא/נשים שהחליטו לעזוב את כל שעשו ולהתנדב לבריגדות הבינלאומיות, לצד תמונה רחבה יותר, של אותם גברים ונשים, "האנשים הפשוטים", אשר מציאות חייהם תחת המלחמה הביאה לבחינה מחדש של שאלות שהיו עבורם, זמן קצר קודם לכן, אמיתות ברורות מאליהן.

שבוע קולנוע צ'כי

דבר אחד ברור, משהו מבעבע בקולנוע הצ׳כי, משב של רוח רעננה. דור חדש של קולנוענים צ׳כים, שרואים את העולם מנקודת מבט שונה, מביאים חזון ורעיונות חדשניים ואיתם מגיעים טרנדים חדשים. לכן החלטנו להקדיש מהדורה זו של שבוע הקולנוע הצ׳כי לסרטי בכורה.

העבודות של יוצרים צעירים אלה לא ישאירו אתכם אדישים. אז קחו את המשפחה והחברים שלכם לסינמטק הקרוב לביתכם ותתמסרו לקסם של הקולנוע הצ׳כי.

מחווה לסטיאג'יט ריי

סטיאג'יט ריי היה גדול במאֵי הקולנוע של הודו. הביקורת הישוותה אותו לא פעם לבמאים כמו ז'אן רנואר או ויטוריו דה סיקה, שמו של צ'כוב עלה בדרך כלל בדיון על יחסו למשפחה ולחברה. מרטין סקורסיזה מונה אותו בין ענקי הקולנוע בכל הזמנים, לצד קורוסאווה, ברגמן ופליני. במאים רבים נוספים  ציינו את השפעת השפה הקולנועית שלו על עבודתם.